בתל – אביב – יפו
על ידי הוריה ואפטרופסיה הטבעיים, התובעים 2 ו –3
2. **********************
3. **********************
שלושתם ************
ע"י ב"כ עוה"ד כרמי בוסתנאי ו/או חיים כהן ו/או
דניאל בוסתנאי ו/או ישראל שוייצר ו/או שירה זכריה
ו/או צפנת שובל ו/או אורית ברנס ו/או הילה סזגר
מרחוב ריב"ל 4, תל – אביב, 67778,
טל': 5374411-03, פקס': 5370084-03
- נ ג ד -
הנתבעים:
1. שירותי בריאות כללית
2. בית חולים "מאיר"
שתיהן על ידי ב"כ עוה"ד יוסף רנרט
מרחוב החשמונאים 91, תל – אביב, 67133
טל': 5611282-03, פקס': 5610381-03
3. מדינת ישראל – משרד הבריאות
ע"י פרקליטות מחוז תל – אביב (אזרחי)
רחוב הנרייטה סולד 1, תל – אביב, 64924
כתב תביעה
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מתכבדת בזאת התובעת להגיש תחשיב נזק מטעמה וזאת מבלי לפגוע בזכויות ולצורכי מו"מ ולפשרה בלבד כדלקמן:
עניינה של תובענה זו הינה רשלנות רפואית בדרגה החמורה והקשה ביותר העולה כדי פזיזות פושעת ואדישות לחיי אדם מצד הנתבעים, אשר הביאה לתוצאה מזעזעת וטראגית של היוולדות התובעת 1, נאסר אסמא עם שברים ודימום בגולגולת ומומים נלווים קשים ביותר כגון פיגור שכלי (כולל פסיכומוטורי), גופני והתפתחותי קשה, אי שליטה על סוגרים, FTT, פזילה וניסטגמוס בעיניים, ראש גדול מן הרגיל, VSD , אטרופיה צרבלרית (שינוי ואובדן נפח במוחון האחראי על שיווי המשקל והקורדינציה) אשר הותירה את התובעת 1 מיום לידתה ולכל אורך חייה כתלויה בעזרת וחסדי הזולת ללא כל יכולת תפקוד עצמאית.
1. התובעת מס' 1, (להלן: "התובעת") הינה ילידת **********, והתובעים מס' 2 ו – 3 הינם הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים.
2. הנתבע מס' 1, שירותי בריאות כללית, הפעילה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה את תחנת הטיפול לנשים הרות במסגרתה טופלה התובעת 2 במהלך הריונה ועד ליום הגעתה לחדר המיון אצל הנתבעת 2.
3. הנתבעת 2 (להלן: "בית החולים") הינו מרכז רפואי ו/או בית חולים הרשום ו/או בעל רישוי על פי כן דין, ומי שבכל המועדים הרלוונטיים לתביעה העסיק את חברי הצוות הרפואי אשר טיפל בתובעת מס' 2, במהלך לידתה של התובעת בבית החולים, כעובדיו ו/א מועסקיו ו/או שלוחיו.
4. הנתבעת מס' 3 הינה מדינת ישראל, אשר בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו הייתה הבעלים ו/או המפעילה ו/או המנהלת של הנתבעת 1 ושל הנתבעת 2. כן הייתה הנתבעת מס' 3 מעבידתם ו/או מעסיקתם ו/או שולחתם של חברי הצוות הרפואי ו/או הפרה – רפואי בנתבעות 1 ו - 2, ובכללם חברי הצוות הרפואי שטיפלו בתובעות 1 ו- 2.
5. הריונה של התובעת מס' 2 עם התובעת (להלן: "ההריון") היה הריונה התשיעי.
6. התובעת 2 והתובע מס' 3 הוריה של התובעת 2, הנם קרובי משפחה (בני דודים שניים).
7. בעברה של התובעים 2 ו –3 לידת ילד יליד 1984 הסובל מארתרוגריפוזיס (מחלה תורשתית המאופיינת על ידי קיבועים רבים של פרקי הגוף) ואשר לה מקרים רבים במשפחת התובעים.
8. בעת הריונה של התובעת טופלה התובעת במסגרת הנתבעת 1, במתכונתה הקודמת "קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ – ישראל", במסגרת "התחנה לטיפול בנשים הרות".
9. במסגרת כרטיס הריון שנפתח לתובעת 2 אצל הנתבעת 1 צוינו נתוני הווסת האחרון, תאריך הלידה המקווה וכן כי התובעת 2 "לא רוצה בדיקות".
10. במהלך ההריון התייצבה התובעת 2 בתחנת הטיפול בנשים הרות והייתה במעקב אצל רופאי התחנה.
11. בתאריך 28.11.86 התקבלה התובעת 2 לחדר הלידה אצל הנתבעת 2 בשבוע 39 עקב ירידת מים.
12. עם קבלתה נצפה מצב של מחיקה של צוואר הרחם ל – 100% עם פתיחה של 6 ס"מ, ירידת מים מ – 3.50 צלולים והחלק המתקדם – הראש, בגובה 2 – S (2 ס"מ מעל למישור האמצעי של האגן).
13. בתחילה נעשה ניסיון לבצע לידת שולפן ריק וכאשר זה לא צלח בוצע ניתוח קיסרי על ידי הרופאים ד"ר שפירא וד"ר שטטמאור.
14. בסופם של ההליכים נולדה התובעת 1 במשקל של 4,800 גרם, היקף ראש 39.5 ס"מ.
15. מייד לאחר הלידה אובחן כי התובעת סובלת מדמם גולגולתי – איזור פריאטלי וקודקודי, שברים של הגולגולת באיזור פריאטלי למדואידי קוי, ותשניק עוברי בינוני.
16. בהמשך לכך נבדקה התובעת 1 ביום 4.12.86 שם נמצאה בין היתר CEPHAL HEMATOMA ענקית.
17. בבדיקת התובעת ביום 21.5.87 במחלקת הילדים של הנתבעת 2 נמצא כי הנה סובלת מפיתול צווארי בצד שמאל, ובהמשך לכך נמצא כי הנה סובלת מפיגור שכלי (כולל פסיכומוטורי), גופני והתפתחותי קשה, אי שליטה על סוגרים, FTT, פזילה וניסטגמוס בעיניים, ראש גדול מן הרגיל, VSD , אטרופיה צרבלרית (שינוי ואובדן נפח במוחון האחראי על שיווי המשקל והקורדינציה).
18. התובעים טוענים כי קמה להם הזכות לתבוע מהנתבעים פיצוי בגין נזקיהם בהתבסס על כל אחת ואחת מן העילות הבאות, לחוד או במצטבר:
א. עוולת הרשלנות המנויה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש);
ב. עוולת הפרת חובה חקוקה, המנויה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ן – 1968;
ג. פגיעה בגופו ובכבודו של אדם, כקבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו;
ד. הפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת;
ה. הפרת חוזה בשל ביצוע רשלני של חיוב חוזי.
עוולת הרשלנות
19. התובעים יטענו כי הנתבעים אחראים לנזקיהם בגין רשלנותם ו/או חוסר מיומנותם ו/או חוסר האכפתיות שלהם ו/או של מי מהם ו/או מי מבין עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או מועסקיהם ו/או מטעמם, אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים המפורטים כדלהלן:
הנתבעת 1
20. הנתבעת 1 הייתה המעבידה של הצוות הרפואי אשר ביצע לתובעת מעקב הריון, והנה אחראית באחריות ישירה ו/או שילוחית למעשיהם ו/או למחדליהם של העובדים בין כותלי המרפאה כדלקמן:
א. סטו סטייה בולטת מן הסטנדרט הרפואי הסביר בשעה שלא דאגו למתן הסבר ו/או הסבר מספק לתובעת 2 בדבר הסכנות (לאור לידה קודמת של ילד עם מום מסוג ארטרוגריפוזיס, אשר הנה מחלה תורשתית והסכנה לעובר עקב היות ההורים קרובי משפחה) ולהפנותה ליועץ גנטי, אשר היה מסביר לה את משמעות התסמונת תוך הדגשת החשיבות והזכות לקבלת בדיקת מי שפיר.
ב. סטו סטייה בולטת מן הסטנדרט הרפואי הסביר לא דאגו לסווג את הריונה של התובעת 2 כהריון בסיכון, בשים לב לגילה ומספר הלידות הרב בעברה המגדיר אותה כיולדת ולדנית, ולא דאגו להצביע על חשיבות מעקב על – קולי רציף, אשר היה לקראת הלידה מעלה נתונים לגבי משקל העובר ברחם, וכל זאת בשים לב לכך שמשקל עובר מעבר ל – 4 ק"ג מגדירו כעובר מקרוזומי.
ג. לא דאגו לביצוע נוהל נדרש של מעקב אחר יולדת בהריון.
ד. נתנו לתובעת 2 טיפול רפואי מתחת לסטנדרט המצופה מרופא סביר ו/או מרפאה סבירה.
ה. לא פקחה בכלל ו/או כראוי על עובדי המרפאה.
ו. לא העסיקה ו/או לא וידאה העסקת צוות רפואי מיומן ומנוסה לצורך טיפול הולם בתובעת 2.
ז. לא פעלו בזהירות ובמיומנות בהן היה עליהן לנקוט בנסיבות העניין;
ח. חרגו מן הסטנדרט הרפואי המתבקש, באופן חריג, בנסיבות העניין.
הנתבע 2
21. הנתבע 2 היה מעבידו של הצוות הרפואי אשר השתתף בטיפול בתובעות 1 ו –2 והנו אחראי באחריות ישירה ו/או שילוחית למעשיהם ו/או למחדליהם של העובדים בין כותלי בית – החולים. הנזקים הקשים של התובעת 1 איתם תיאלץ היא להתמודד לאורך כל חייה נגרמו בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או פזיזות ו/או חוסר אכפתיות ו/או אדישות של הנתבעת 2 ו/או מי מטעמה, אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים כדלקמן:
א. סטו סטייה בולטת וחריגה מן הגישה הרפואית המקובלת בכך שלא דאגו ללקיחת אנמנזה כנדרש, ובין היתר לא דאגו לרשום את שנות הלידות הקודמות, צורות הלידות, משקלי היילודים, לא ביצעו הערכת משקל כלשהי בהריון הנוכחי, לא דאגו לקביעת מידת האגן באמצעות בדיקה שניתן היה לבצע על – ידי פלוימטריה רנטגנית ובוודאי על ידי מישוש קליני של גבולות האגן – פלוימטריה קלינית במהלך הלידה.
ב. לא נתנו תשומת לב ו/או תשומת לב מספקת לאי התאמה בין מידות העובר לקושי לעבור את תעלת הלידה הגרמית.
ג. לא נתנו תשומת לבם ו/או תשומת לב מספקת לביצוע פעולת הואקום כנדרש תוך מתן תשומת לב לצורת השמת כפית המכשיר על ראשו של העובר והתחשבות בגודל העובר ובמשך הלידה, משך השמת הכפית, יצירת לחץ שלישי וצורת המשיכות המותאמות לשילוב כוחות הלחיצה של היולדת עצמה.
ד. לא נתנו תשומת לבם ו/או תשומת לב מספקת לגובה ראש העובר בעת ביצוע פעולת לידת הואקום.
ה. לא דאגו לרישום גרפי של הלידה אשר במידה והיה מתבצע ומתבצע כנדרש היה מגלה את אי – ירידת הראש מוקדם בלידה, מאפשר התרשמות מגודל העובר ומאפשר קביעה כי מדובר באי – התאמה בין העובר לבין תעלת הלידה ומעבר מידי לביצוע ניתוח קיסרי.
ו. לא נתנו תשומת לבם ו/או תשומת לב מספקת לשילוב של כישלון לידה מכשירנית עם ניתוח קיסרי.
ז. התעלמו ו/או לא התייחסו ו/או לא השכילו לייחס את המשמעות הרפואית הנכונה למצב בו נמצאו התובעות 1 ו –2.
ח. התעלמו ו/או לא התייחסו ו/או לא השכילו לייחס את המשמעות הרפואית הנכונה לנתונים ולממצאים הרפואיים אשר היו בפניהם.
ט. ביצעו את הטיפול הרפואי לאם המנוחה מתחת לרמה המקצועית והאיכות הרפואית המצופה מרופאים סבירים ו/או בית חולים סביר.
י. נתנו טיפול רפואי לתובעות 1 ו –2 מתחת לסטנדרט המצופה מרופא סביר ו/או בית חולים סביר.
יא. טעו באופן רשלני באבחון מצב העובר.
יב. לא אבחנו נכונה את מצבו הרפואי של העובר.
יג. לא פיקחו כלל ו/או כראוי על עובדי בית החולים.
יד. לא העסיקו ולא וידאו העסקת צוות רפואי מיומן ומנוסה לצורך טיפול הולם בתובעת 1 ו – 2.
טו. הסמיכו צוות רפואי ו/או עובדי בית החולים ליתן טיפול רפואי לחולים בכלל ולתובעת 1 ו –2 בפרט, מבלי שוידא כשירותם ו/או ניסיונם ו/או יכולתם למתן טיפול מסוג זה.
טז. לא הדריכו את הצוות הרפואי ו/או לא הנחו אותו כיצד לטפל במקרה כגון הסיטואציה נשוא התביעה ו/או לא הנהיגו שיטות עבודה ו/או פיקוח על הצוות האמור.
יז. לא דאגו לביצוע רישום מלא וכדין ברשומות הרפואיות.
יח. לא דאגו לבצע לאחר הלידה מעקב רפואי כנדרש אחר התובעת, כולל המלצה על צילומי רנטגן לאחר מספר חודשים כדי לוודא התרפאות השברים וכי לא נוצרו לתובעת 1 בין היתר ציסטות לפטומניגליות.
יט. לא פעלו בזהירות ובמיומנות בהן היה עליו לנקוט בנסיבות העניין.
כ. חרגו מן הסטנדרט הרפואי המתבקש, באופן חריג, בנסיבות העניין.
הנתבעת 3
22. הנתבעת מס' 3 הייתה המעבידה של הצוות הרפואי אשר ביצע לתובעת 2 את המעקב ההריוני ואת הלידה נשוא התביעה והנה אחראית באחריות ישירה ו/או שילוחית למעשיהם ו/או מחדליהם של עובדי הנתבעות 1 ו – 2. הנזקים הקשים של התובעת 1 איתם נאלצת היא להתמודד ותתמודד כל חייה נגרמו בשל רשלנות ו/או חסר זהירות ו/או פזיזות ו/או חוסר אכפתיות ו/או אדישות של הנתבעת 3 ו/או מי מטעמה, אשר באו לידי ביטוי בין היתר במעשים ו/או במחדלים כדלקמן:
א. נתנו טיפול רפואי לתובעות 1 ו –2 מתחת לסטנדרט המצופה מרופא סביר ו/או מרפאה סבירה.
ב. טעו באופן רשלני באבחון מצב העובר.
ג. לא אבחנו נכונה מצבו הרפואי של העובר.
ד. לא פקחו בכלל ו/או כראוי על עובדיהם.
ה. לא העסיקו ו/או לא וידאו העסקת צוות רפואי מיומן ומנוסה לצורך טיפול הולם בתובעות 1 ו – 2.
ו. הסמיכו צוות רפואי ו/או עובדי מרפאה למתן טיפול רפואי לחולים בכלל ולתובעות 1 ו – 2 בפרט מבלי שוידאו כשירותם ו/או ניסיונם ו/או יכולתם ליתן טיפול מסוג זה.
ז. לא הדריכו את הצוות הרפואי ו/או לא הנחתו אותו כיצד לטפל במקרה כגון הסיטואציה נשוא התובענה ו/או לא הנהיגו שיטות עבודה ו/או פיקוח על הצוות האמור.
ח. לא פעלו בזהירות ובמיומנות בהן היה עליהם לנקוט בנסיבות העניין.
ט. חרגו מן הסטנדרט הרפואי המתבקש, באופן חריג, בנסיבות העניין.
23. לתמיכה בטענות לרשלנות הנתבעים מצורפת בזאת חוות דעת של פרופ' א. שנפלד, מומחה למיילדות, גניקולוגיה, והדמיית על – קול, אשר נהל את המרכז לרפואת נשים, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה עד פרישתו, בחן את התיעוד הנוגע למעקב ההיריון ומהלך הלידה וקבע בחוות דעתו, בין היתר כדלקמן:
א. אמנם בכרטיס מעקב ההריון נרשם כי התובעת 1 "לא רוצה בדיקות" ואולם צוין יחד עם זאת כי בשנת 1984, ילדה תינוק עם ארטרוגריפוזיס, מחלה בעלת רקע תורשתי וכי קיימת קרבה משפחתית בין בני הזוג. בנסיבות אלו דעתו המקצועית היא כי חובה הייתה על הצוות המטפל בטיפול החלב לתת לתובעת 2 הסבר מקיף על הסכנות לאור הלידה הקודמת ולהפנותה ליועץ גנט, אשר היה מסביר לה את משמעות התסמונת ומדגיש את חשיבות וזכותה לקבלת בדיקת מי השפיר.
ב. בנוסף, עקב גילה ומספר הלידות הרב, המגדיר את התובעת 2 כיולדת ולדנית, חובה היה לסווגה כ"הריון בסיכון" ולהצביע על חשיבות מעקב על – קולי רצוי, אשר היה לקראת הלידה מעלה נתונים לגבי משקל העובר ברחם. בהתאם לדעתו המקצועית של פרופ' שנפלד, משקל מעבר ל – 4000 ק"ג ידוע כמגדיר את העובר כעובר מקרוזומי.
ג. לדבריו במחדלים הקבועים בסעיפים א' ו – ב' לא בוצע נוהל של מעקב אחר יולדת בהריון.
ד. פרופ' שנפלד קובע כי לא נלקחה אנמנזה כנדרש ולא בוצע רישום כנדרש בקבלת התובעת 2 בבית החולים, כאשר לא נרשמו שנות הלידות הקודמות, לא צורות הלידות, ומשקלי היילודים ולא בוצעה הערכת משקל כלשהי בהריון הנוכחי, דבר אשר היה משנה מראש את ניהול הלידה.
ה. פרופ' שנפלד קובע כי אין כל אינדיקציה ברשומות הרפואיות כי נקבעו מידות האגן של התובעת 2, כאשר משקלי עובר גדולים דורשים תשומת לב מיוחדת לקביעת מידותיו, דבר אשר היה ניתן לבצע על – ידי פלומטריה רנטגנית וודאי על – ידי מישוש קליני של גבולות האגן – פלוימטריה קלינית במהלך הלידה. לדבריו מבחינת הרישום קיימת רק הגדרה סתמית כי התובעת 2 הגיעה לפתיחה גמורה של צוואר הרחם "אולם הראש לא ירד". בהתאם לדעתו של פרופ' שנפלד תיאור זה עצמו מלמד כבר על אי ההתאמה בין מידות העובר לבין קושי לעבור את תעלת הלידה הגרמית !
ו. פרופ' שנפלד מציין כי הוא לא מצא ברשומה הרפואית שום אזכור לגבי ביצוע פעולת הואקום. זוהי שיטת הלידה ש"נוסתה" תחילה, ואשר לאחר שנכשלה ניסו הרופאים המיילדים לבצע ניתוח קיסרי. בהתאם לדעתו המקצועית של פרופ' שנפלד ישנה חשיבות רבה לביצוע הטכניקה האמורה, ובמסגרתה צורת השמת כפית המכשיר על ראשו של העובר, התחשבות בגודל העובר ובמשך הלידה, כאשר תיאור מדויק של הטכניקה קובע את משך השמת הכפית, את יצירת הלחץ וצורת המשיכות המתואמות לשילוב כוחות הלחיצה של היולדת עצמה. ברשומה אף אין אזכור באיזו תחנה היה גובה הראש כאשר הפעולה החלה ! ובולטת ההשמטה עת לא מצוין כי בוצע "כשלון ביצוע שולפן ריק". לדבריו היה חובה לציין אבחנה של כשלון הואקום.
ז. פרופ' שנפלד מציין היעדרו של רישום גרפי של הלידה אשר בכלל לא מולא, בעוד שאם הצוות המילדותי היה עוקב אחרי הלידה גם בצורה זו, כנדרש, הוא היה מגלה את אי ירידת הראש מוקדם בלידה, מתרשם מגודל העובר, קובע מיידית כי מדובר באי – התאמה בין העובר לבין תעלת הלידה ועובר מייד לבצע ניתוח קיסרי.
ח. פרופ' שנפלד מציין מחדל נוסף בשעה שאין ברשומה הרפואית שום אזכור כי בוצע ניטור אלקטרוני כנדרש.
ט. פרופ' שנפלד קובע כי השילוב של כשלון לידה מכשירנית, ובענייננו ניסיון ביצוע שולפן ריק, עם ניתוח קיסרי, טומן בחובו סכנות רבות לתינוק, כולל דימומים ברקמת המוח – כפי שקרה במקרה זה.
י. פרופ' שנפלד קובע כי ניסיון הלידה המכשירנית (שולפן ריק) נכשל עקב חוסר הערכת המשקל של העובר ברחב ויתכן אף עקב חוסר ניסיון הרופאים שביצוע את הפעולה. לדבריו שילוב כשלון זה עם ניתוח קיסרי בהמשך גרם לתובעת טראומה קשרה בלידה. טראומה זו כולל בהתאם לספרות המקצועית אליה מפנה פרופ' שנפלד שברים בגלוגולת.
יא. פרופ' שנפלד קובע כי הממצא של פיתול צווארי בצד שמאל שאובחן בבדיקת התובעת ביום 21.5.87 נסקר בספרות וכסיבתיות לממצא מוזכרת לידה קשה הקשורה בכיפוף יתר של השריר הסטרנוקלידומסטואידלי.
יב. פרופ' שנפלד קובע כי במקרה של טראומה כגון זו שנגרמה במקרה זה יש להמליץ על צילומי רנטגן לאחר מספר חודשים כדי להוכיח כי השברים נרפאו וכי לא נוצרו ציסטות לפטומניגליות – דבר שלא נעשה במקרה זה.
יג. לסיכום קובע פרופ' שנפלד כי המיילדים לא היה ערים מספק למשקל הגדול של העובר (4800 גרם) ולאפשרות כי עקב משקל זה קיימת סכנה לאי התאמה בין גודל העובר ותעלת הלידה, דבר שהתבטא בלידה באי ירידת הראש למרות התקדמות במחיקת צוואר הרחם ופתיחתו, וכל אלו הביאו לכך כי הלידה הייתה טראומתית ביותר, אשר הצריכה שימוש לא מתואם במכשיר הואקום ועקב כישלון ניסיון זה – ניתוח קיסרי מסוים, כאשר תוצאות ניהול כושל זה נראה היטב בגופה של התובעת 1, סימנים שכללו CEPHAL JEMATOMA רחבה, שברים בגולגולת ופיתול צווארי וכן בעיות נוירולוגיות.
24. לדעתו המקצועית של פרופ' שנפלד קיים קשר ישיר בין ניהול הלידה הכושל לבין מצבה הנוירולוגי העגום של התובעת 1.
"א" צילום חוות דעתו של פרופ' שנפלד מצ"ב לכתב התביעה, מסומן "נספח א'" ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו.
הפרת חיוב חוזי
25. התובעים יטענו כי זכותם לתבוע פיצוי בגין נזקיהם מן הנתבעים קמה להם אף מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א 1970, וזאת נוכח הקשר החוזי שהשתכלל בינם ובין התובעת 2 לבין הנתבעים, ומשהתנהגותם המתוארת לעיל של הנתבעים מהווה הפרת החובה לקיום חיוב חוזי בדרך מקובלת ובתום לב, ומשביצוע החוזה על-ידי הנתבעים נעשה ברשלנות רבתי.
הפרת חובת תום הלב
26. התובעים יטענו, כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים, כמתואר לעיל, עולים כדי הפרת חובתם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, בין כשלעצמה ובין כחלק מהפרת חיוב חוזי, חובה הקבועה בסעיפים 12 (א) ו – 39 לחוק החוזים (חלק כללי) , התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), וזאת נוכח מערכת היחסים החוזית אשר שררה בין התובעת 1 ו –2 לבין הנתבעים ו/או מי מטעמם.
הפרת חובה חקוקה
27. התובעים יטענו כי זכותם להיפרע פיצויים מן הנתבעים עולה גם מהפרת החובות החקוקות הבאות, חובות אותם הפרו הנתבעים:
א. איסור הפגיעה בגופו ובכבודו של אדם כקבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ב. החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, כקבוע בסעיפים 12 (א) ו – 39 לחוק החוזים.
ג. החובות המפרטות בחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996, לרבות החובות המפורטות בסעיף 5 לחוק (טיפול רפואי נאות) וסע' 10 לחוק (שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל).
פגיעה בגופו ובכבודו של האדם
28. התובעים יטענו, כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים, המתוארים לעיל, מהווים פגיעה בזכויותיה החוקיות, המעוגנות בסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזאת משום שיש בהם פגיעה בגופה ובכבודה.
29. התובעים יטענו, כי משפגעו הנתבעים בזכויותיה החוקיות של המנוחה, הרי שהם באים בגדרו של מי שביצע עוולה חוקית, ומכאן קמה להם הזכות להיפרע מהם בפיצויים.
נטל השכנוע וההוכחה
30. התובעים יטענו, כי בנסיבות המקרה דנן, חובת הראיה על הנתבעים להראות, שלא הייתה לגבי האירוע נשוא כתב התביעה התרשלות שיחובו עליה, וזאת מכוח כל אחד ואחד מן הטעמים הבאים:
א. מכוח הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הואיל ומדובר בנזקים אשר נגרמו על-ידי דבר מסוכן – קרי כל אמצעי הטיפול שנקטו בהם אגב הטיפולים – כאשר הנתבעים הינם בעלי הדבר המסוכן או הממונים עליו.
ב. מכוח הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הואיל ומדובר בנזקים אשר לתובעת אין ולא היתה, ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו להם, והנזקים נגרמו על-ידי דבר שלנתבעים שליטה מלאה עליו, ואירוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה.
ג. לחילופין, ובמצטבר תטען התובעת כי יש להעביר את חובת הראיה על הנתבעים עקב הסתברות של רשלנות, הואיל ומאזן ההסתברות מצביע בוודאות על קיומה של רשלנות לכאורה, וכי התנהגות הנתבעים יכלה בוודאי לגרום את הנזק וכי סביר ביותר שהתנהגותה היא זו שגרמה לנזק.
ד. לחלופין, ובמצטבר התובעת תוסיף ותטען כי יש להעביר את נטל חובת הראיה גם משום הסיבה שהעובדות הצריכות לעניין זה היו והינם בידיעת הנתבעים.
נכותה הרפואית של התובעת 1
31. כמפורט לעיל, כתוצאה מרשלנות הנתבעים נותרה התובעת 1 עם נכות רפואית קשה. לתובעת נגרמו שברים ודימום בגולגולת ומומים קשים ביותר כתוצאה מרשלנות הנתבעים כגון פיגור שכלי (כולל פסיכומוטורי), גופני והתפתחותי קשה, אי שליטה על סוגרים, FTT, פזילה וניסטגמוס בעיניים, VSD ,ואטרופיה צרבלרית.
32. המדובר בנכות רפואית קשה בשיעור של לכל הפחות 100% ובנכות תפקודית בשיעור זהה לכל הפחות.
33. התובעים סובלים מחסרון כיס קשה, וכדי שלא למנוע מהם את הוכחת תביעתם מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כדלקמן:
א. להורות על מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואיות בתחומים הנוירולוגיה, האורטופדיה, העיניים, הפסיכיאטרי/פסיכולוגי ופנימאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט הנכבד כאמור בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי ולמנות מומחה רפואי מטעמו בתחום אלו, בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי תוך הטלת שכר טרחת המומחים על כתפי הנתבעים.
ב. לחילופין בלבד שומרים התובעים על זכותם לצרף חוות דעת מטעמם להוכחת הנכות הרפואית בתחומים האמור.
34. עקב החשש להחמרה במצבה הרפואי של התובעת 1 שומרים התובעים על זכותם להגשת בקשה מתוקנת לפטור מחוות דעת ומינוי מומחים רפואיים בתחומים נוספים, ולחילופין שומרים על זכותם לצרף חוות דעת בתחומים נוספים אשר יתעוררו במקרה של החמרת המצב.
נזקי התובעים
35. התובעים יטענו כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותם עבור מלוא נזקיהם, לפי הפירוט שלהלן:
נזק מיוחד
(1) הפסדי שכר פנסיה ותנאים סוציאליים בעבר
לתובעים מס' 2 ו – 3 390,000 ₪
(2) הוצאות רפואיות בעבר 360,000 ₪
(3) הוצאות נסיעה בעבר 350,000 ₪
(4) הוצאות כלליות בעבר 120,000 ₪
(5) הוצאות בגין רכישת אביזרים,
והתאמת דיור בעבר 200,000 ₪
(6) עזרת צד ג' בעבר 450,000 ₪
נזק כללי
(1) הפסדי שכר פנסיה ותנאים סוציאליים
לתובעים 1, 2 ו – 3 בעתיד 3,450,000 ₪
(2) הוצאות רפואיות בעתיד 900,000 ₪
(3) הוצאות ניידות והוצאות נסיעה
מוגברות בעתיד 850,000 ₪
(4) הוצאות כלליות בעתיד 200,000 ₪
(5) הוצאות בגין רכישת אביזרים, רכישת
והתאמת דיור בעתיד 1,000,000 ₪
(6) עזרת צד ג' בעתיד 800,000 ₪
(7) כאב וסבל 2,000,000 ₪
סה"כ: 11,070,000 ₪
36. בנוסף לכך זכאים התובעים לפיצוי עבור גרימת נזק ראייתי אשר נגרם להם עת לא תועד מהלך הלידה במלואו וכנדרש כפי שפורט בפרק חוות הדעת והרשלנות. התובעים זכאים עקב כך לפיצוי נוסף בשיעור של לכל הפחות 200,000 ₪.
37. לחילופין יטענו התובעים כי הינם זכאים לקבל מאת הנתבעים פיצוי בכל פריט ופריט ולפי כל אב נזק, על פי קביעת בית המשפט הנכבד.
38. כל הטענות נשוא כתב התביעה נטענות לחילופין, ועל דרך ההשלמה, והכל לפי הקשר הדברים ועניינם.
39. הנתבעים חייבים בתשלום הפיצויים על נזקיה של התובעים מכוח אחריותם הישירה ו/או השילוחית, למעשים ו/או למחדלים של עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/אן מי מטעמם, אשר גרמו במישרין או בעקיפין לנזקיהם של התובעים.
40. כל הטענות המובאות בכתב תביעה זה, נטענות במצטבר ולחלופין, הכל לפי העניין הקשר הדברים והדבקם.
41. לבית המשפט הנכבד נתונה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה, וזאת נוכח מהותה, סכומה, מקום אירוע הנזק ו/או מקום מושבם של הנתבעים.
אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעים לדין לחייבם לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הפיצויים על מלוא נזקיה, המיוחדים ו/או הכלליים, הנזק הראייתי וכן לפסוק פיצויים עונשיים או לפי כל חלוקה אחרת שתראה לבית המשפט הנכבד, בצירוף ריבית חוקית מרבית והפרשי הצמדה, מיום הגרם הנזק ועד יום התשלום המלא בפועל, וכן לחייבם בהוצאות המשפט של התובעים ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.
__________________ ___________________
כרמי בוסתנאי, עו"ד ישראל שוייצר, עו"ד
ב"כ התובעים ב"כ התובעים
G:\commitdocs\2835\00001\G12905-V001.doc